יש מטאטא חדש -סיפור מדור לדור בקצה העולם
נכתב עבור מגזין לה מדור נשים כותבות
זה סיפור המסופר מסב לנכד אי שם בקצה העולם או אולי קרוב לכאן. בלילה ליד המדורה ממש לפני השינה היה הסב אוסף את נכדיו הרבים סביבו לשעת סיפור. רבים היו הילדים המתאספים סביבו את שמותיהם לא הטיב לזכור, אך את הסיפורים הקדומים ששמע בילדותו זכר היטב.
בכפר אחר היו הרבה סוגים של מטאטים
כך החל את סיפורו. לכל מטאטא תפקיד ייחודי משלו. המטאטאים היו עשויים מגוון רב של חומרים שונים,
היו זה מזה בצורה בגודל ובצבע.
היו כאילו שהיו עשויים מנוצות ושימשו להורדת אבק מכלי הזכוכית עדינים.
היו שנוצרו מקנה האורז לאחר הורדת הזרעים ושימשו לניקוי רצפת הבית.
היו שנשזרו ממה שהותירו התמרים לאחר הגדיד, קשים מעוקלי צורה תפקידם היה לנקות את החצר והרחוב.
לחלקם היו ידיות ארוכות וחלק ללא ידית כלל ונראו כאוסף אקראי של גבעולים.
בעלי המטאטים היו מאד גאים ביציר כפיהם והיו מקשטים אותם בחרוזים או סרטים צבעוניים.
פעם אחת הגיע לכפר מטאטא חדש מהעיר הגדולה
סיביו היו עשויים פלסטיק כחול והיו נעוצים בתוך משטח עץ מצופה לקה מבריקה.
גם הידית שלו הייתה ארוכה וחלקה. מאד היה גאה בעצמו ובטוח ביכולותיו לתת שרות לכול דבר שיידרש.
התאספו אנשי הכפר סביבו, הביטו בו, מששו את גופו הקשה ושאלו מה התועלת בו? את מי הוא יוכל לשמש?
האם יודע הוא לנקות את כלי הזכוכית העדינים מבלי לגרום להם שריטות או לשבור אותם?
חס וחלילה אלוהים ישמור צעקה אישה מהקהל הנאסף סביב הפלא העירוני.
אישה אחרת בחנה אותו היטב ופסקה אצלי אין לו מקום.
אולי היה טוב בניקוי הרחוב הרי שערותיו קשות מידי לניקוי הבית והחצר.
הביט בו מנקה הרחובות בעין בוחנת ואמר אנסה אותו
כך נגזר עליו ללכת עם מנקה הרחובות.
למחרת טרם יצאה השמש יצא מנקה הרחובות עם שלל המטאטים שלו וגם עם החדש. נעמד בפינת הרחוב והחל מטאטא כהרגלו
עם המטאטא הישן והמוכר.
לפתע נזכר בחדש לקח אותו והחל לטאטא בעזרתו את המדרכה.
אך רק אבק עלה מימנה והלכלוך נשאר על פניה. הביט בו מנקה הרחובות ואמר אבדוק אותך על הכביש.
כך עשה, אך גם שם לא הצליח המטאטא החדש להביא יותר תועלת מהמטאטאים הקבועים איתם עבד.
בעוברו ליד הרפת הניח אותו על הגדר והמשיך בדרכו.
שם גילה אותו הרפתן ושמח
כי באותו היום נשבר לו המטאטא אתו היה נוהג לקרב מזון לפרות לאחר חליבה.
המטאטא החדש שמח מאד לשרת את אדונו הרפתן נהנה היה גם מליקוקים חולפים של הפרות.
למרות היותו חדיש מכול מטאטאי הכפר מצא עצמו נהנה לתת שרות.
גם שתפקידו רק לקרב אוכל לפרות.
להבנתו פעולה זו נראתה לו מאד חשובה כי בליבו הבין.
יותר אוכל לפרות יותר חלב והרפתן מאושר.
כך חלפו להן שנים יפות של שרות מדויק ונכון למטאטא החדש
חדש הוא כבר לא היה, הוא איבד צבע וגם חלק גדול משערותיו.
במצבו העגום פרק הרפתן אותו מהידית וזרק אותו לפינת הרפת לטיפול המסור של האבק וקורי העכביש.
עת סיים הסב את סיפור המטאטא פרצה אחת הנכדות בבכי רם ושאלה –
למה הרפתן לא חשב לתת עוד תפקיד למטאטא? אז מה אם הוא זקן.
סבא גם אתה זקן ויש לך תפקיד לא?
דמעות גדולות התגלגלות על לחיה. קרא לה הסב וחיבק אותה בחום ואמר תודה.
